?

Log in

No account? Create an account
  Journal   Friends   Calendar   User Info   Memories
 

Peli Grietzer's Journal

31st December, 2037. 11:59 pm.

One thing that's really fascinating about Pirates of The Caribean is that it's the only movie I ever seen where the father of the young comely noblewoman is a terrific guy who wants his daughter to wed only out of love. I find it very refreshing.

Read 2 Notes -Make Notes

31st December, 2037. 11:59 pm. Academic Papers

4 Down.
4 to go.

Read 3 Notes -Make Notes

31st December, 2037. 11:59 pm. אם הייתה לי מכונת זמן...

הייתי חוזר לגרמניה של שנות השלושים ומתנקש בויטגנשטיין.

(טוב, אוסטריה, אבל זה נשמע פחות טוב)

Read 247 Notes -Make Notes

31st December, 2037. 11:58 pm. דרידה- רשמים ראשוניים

כמעט כל מה שעשיתי ביומיים האחרונים היה לקרוא דרידה ועל דרידה, ספציפית מתוך ועל "אוף גראמאטולוג'י". אני יודע שהרשמים האלה דיי נחרצים יחסית להיקף הקריאה, אבל אני חושב שקיבלתי רושם כללי דיי מוצלח על עקרונות היסוד וצורת המחשבה שלו.

המסקנות בינתיים-

א: הוא פילוסוף מבריק, עם הבנה עמוקה ומסחררת של שיח מטא-פיזי ונקודות השבר שלו

ב: הוא חיי בסרט הזוי במיוחד שגורם לו לדמיין הנחות מטה-פיזיות בכל מקום. כלומר, הוא כותב מדהים על המטא-פיזיקה של מסמן ומסומן ועבר והווה אצל היידגר והוסרל וכאלה, אבל משומה בטוח לחלוטין שאם המטא-פיזיקה הזאת התפרקה המדע, ההיסטרויה, הבלשנות והספרות דורשים שינוי ראדיקאלי.

ג: לא ברור אם זו מגלומניה של הפילוסוף, שממה שהבנתי נוטה דיי לאפיין את המסורת של המטא-פיזיקאים\אקזיסטנציאליסטים שהוא משתייך אליה, או שהוא באמת חושב , למשל, לדבר על כוונה של מישהו, למשל, מחייב הנחה של חוויה א-מילולית טהורה וטרנסצנדנטית שהמילים מסמלות, אבל בלי קשר ל פילוסופיה, שממה שראיתי היא באמת מבריקה, זה באמת כמו שדייויד יום יציע לעשות תיקונים ראדיקליים במדע לאור הפרכת האינדוקציה.

ד: נראה לי שמי שקלע לנקודה בצורה מרהיבה זה דווקא ג'ון סרל, פילוסוף כל כך מעצבן שאני מתבאס בזה שהוא בצד שאני תומך בו בכל מיני נושאים מהותיים, שכאן הייתה לו הברקה-

Now in the twentieth century, mostly under the influence of Wittgenstein and Heidegger, we have come to believe that this general search for these sorts of foundations is misguided. There aren't in the way classical metaphysicians supposed any foundations for ethics or knowledge. For example, we can't in the traditional sense found language and knowledge on "sense data" because our sense data are already infused with our linguistic and social practices. Derrida correctly sees that there aren't any such foundations, but he then makes the mistake that marks him as a classical metaphysician. The real mistake of the classical metaphysicians was not the belief that there were metaphysical foundations, but rather the belief that somehow or other such foundations were necessary, the belief that unless there are foundations something is lost or threatened or undermined or put to question.

ה:אני לא יודע האם הפשלה היא אצל דרידה או אצל דה-סוסר. אבל בקריאה של דרידה, לפי דה סוסר פונמים (קולות דיבור) הן מסמנים של משהו חוץ לשוני. עכשיו, נאה לי שצריך להיות ברור לכל בר דעת שפונמים וגרפמים (כלומר, סימני כתב) הם לא מסמנים שרירותיים של אוביקטים או רגושת או משהו כזה, אלא שהם מסמנים שרירותיים של קונספטים לשוניים((שזה מושג בעיתי בפני עצמו , אני יודע, אבל כדי להבהיר מהו אפשר למשל לומר שהפונם "חתול" ול"קאט", ולמילה הכתובה "חתול" הם מסמנים של קונספטים לשוניים מאוד קרובים). כלומר, קונספטים לשוניים עומדים בכל מיני יחסים מורכבים עד כאב עם נתוני חושים, אוביקטים, חוויות לא לשוניות, קונספטים לשוניים אחרים, ועוד המון. זה נכון שקונספטים לשוניים יכולים לשמש כ"מסמנים" למשהו חוץ לשוני - במשפט כמו "תרים את החתול" כשיש חתול בחדר, "חתול" זה פונם שמאחוריו יש קונספט לשוני, אז הקונספט הלשוני ממש משמש רק כרפרנט לאוביקט.

ו: וזה בעצם מביא לבעיה הגדולה. דרידה הוא, כניראה, פילוסוף מהסוג שמחפש בעולם תמה. כלומר, שחייבת להיות איזו אסתטיקה ברורה מאחורי הדברים, או שיש מסמנים לשוניים ומאחוריהם משהו מוחלט, או שיש שרשרת אין סופית ומשחק נצחי בין המסמנים וכו'. זה ניכר גם בנושאים אחרים- או שיש אופיזציות בינאריות או שיש אנדיסיידביליטי וסתירה עצמית. כלומר, או שמשהו מוחלט, או שהוא תוהו בראשיתי, זה שמשהו מאורגן בצורה מורכבת וכמותית זה בכלל לא אופציה.

אבל זה בדיוק סוג השיח המטה-פיזי שהוא פעול במסגרתו, ובתוכו הוא באמת מבריק, אני חושב, למרות ההיכרות המוגבלת *מאוד* שלי עם השיח הזה.

ז: אבל מעבר לזה, כפילוסוף שכותב על מושג התודעה, השפה, הנוכחות-וההעדר הוא באמת דיי מרהיב, לא מדבר שטויות בכלל, מאוד מדויק ועמוק.
למעשה, הוא ממש קונה אותי כל עוד הוא נשאר באזור של תודעה, זמן, זהות עצמית וכל זה. אבל אני חושד שזה לקוח מהיידגר דיי ישירות. כשהוא מתחיל עם מסמנים ולוגוס זה כבר לא מרשים בעיני במיוחד גם ברמת הפילוסופיה הטהורה.

Read 3 Notes -Make Notes

31st December, 2037. 11:58 pm.

חבל שת'יאה גילמור עושה כזה פולק סינגר-סונגרייטרי משעמם. היא כותבת עם ניצוץ של גדולה.

Read 2 Notes -Make Notes

31st December, 2037. 11:58 pm.

טוב, מתישהו אני אתרגם את האנטרי הקדודמת ממונחים של מאיר שטרנברג לשפת בני אדם.

Make Notes

31st December, 2037. 11:58 pm.

אני לא מצליח להנות כמו שצריך מדיוקן האמן כאיש צעיר. העולם המיוצג זר ומבלבל לי מדי, אז אני כל תשומת הלב הולכת לנסיונות שלחזר אותו במקום להנות מהאינטרקציה בינו לבין התודעה.

Read 4 Notes -Make Notes

31st December, 2037. 11:58 pm. ועוד מחשבה על פסיכואנליזה, הפעם מעניינת

אנליזה לאקניאנית זה קצת כמו מה שהיה מתקבל אם פסואה היה מתאר את העולם פנימי שלו בשפה תיאורטית במקום בפרוזה ושירה, ואז טוען שכזה העולם הפנימי של כולם, גם אם הם לא יודעים את זה.

למה הכוונה? שיש כאן אמירות שיש בהן איזה גרעין של ממש, אפילו ממש מהותי, בקשר לכל מיני מרכיבים בחווית הקיום - למשל השפה כמשהו שיוצר העדר של הממשי - אבל זה גרעין שמתעורר לחיים רק ברגע שמסתכלים עליו.

ואם לחזור לאנאלוגיה- נניח ופסואה היה טוען שבמרכ הנפש של כל בני האדם עומדת האימה של חוסר המוצקות של מושג ה"אני" המשתנה תמידית.
האני המשתנה תמידית, כמו למשל השפה כיוצרת העדר, הוא משהו שכשחושבים עליו מספיק מתגלה כטוטאלי, מכסה-כל. אבל הוא לא משפיע בכלל, אין בו שום אימה, לפני שמתחילים לחשוב עליו כמשהו שברור שיש בו תחושת אימה.

אולי שווה להסביר שוב את האנאלוגיה לפסואה כאן - זה לקחת עולם פנימי שחיי על הסתכלות מסוימת על הגבולות הלא מורגשים של העולם הפנימי (וגם זה חשוב, כי השפה כמייצרת העדר זו רק פרשנות\תחושה מסוימת שעולה כשבוחנים את מהותי השפה, לא פרשנות הכרחית),כמו אצל פסואה.

העניין אצל לאקאן זה להגיע למסקנה שמה שאתה רואה שם, התחושה שאתה מקבל כשאתה מסתכל על זה (השפה כהעדר, למשל) זה משהו מהותי לגבולות העולם הפנימי (במיקרה הזה, השפה) , ולפיכך מכתיב את העולם הפנימי באופן לא מורגש (כלומר, יש "תחושה" לא מודעת תמידית של העדר בשפה שמכתיבה כל מיני דברים) , בזמן שזו למעשה פשוט חוויה של הסתכלות מסוימת על גבולות העולם הפנימי.

Make Notes

31st December, 2037. 11:58 pm. שאלה רצינית

האם מישהו פעם ניסה לבחון את היכולת הניתוחית של פסיואנליזה בצורה דומה לזו שבה בחנו גראפולוגים?

למשל, לתת לקבוצת מבחן עשרה ספרים של עשרה סופרים יחד עם הביוגרפיות המלאות של הילדות שלהם, כפי שהופקו משיחה עם פסיכואנליטיקן, ולראות האם יצליחו לזהות נכונה איזו ביוגרפיה גרמה לכתיבת איזה ספר.

ברצינות, זה לא כל כך מופרך. אם מתודה טוענת לסמכות דיסקרפטיבית , הגיוני לבדוק את זה אמפירית בתנאים נייטראליים.

Read 4 Notes -Make Notes

31st December, 2037. 11:58 pm.

במאמר מאוד מעניין של לאור על מטפורה ומטונמיה אצל לוין מנקודת ראות לאקניאנית, שבגדול מדבר על זה שהמטונימיה היא פרה-תרבותית ופרה-אדיפלית והמטאפורה להפך, הוא טוען כך:
המחזה הפוליטי היחיד של לוין המאוחר הוא גם היחידי עם סיטואציה אדיפלית, היחידי שיש בתוכו אוביקטים מטפוריים, היחידי שהתשוקה לאישה לא עומדת במרכזו, והיחידי שיש בו מקטעים שמכוונים ישירות לעולם שמחוץ למחזה (שזה מבחינתו סוג של מטפוריות).
אם זה נכון, זה מאוד מרשים, ואני עשוי להמיר את דתי ללאקאניאני או משהו.

Read 2 Notes -Make Notes

Back A Page