Peli Grietzer (pelig) wrote,
Peli Grietzer
pelig

דרידה- רשמים ראשוניים

כמעט כל מה שעשיתי ביומיים האחרונים היה לקרוא דרידה ועל דרידה, ספציפית מתוך ועל "אוף גראמאטולוג'י". אני יודע שהרשמים האלה דיי נחרצים יחסית להיקף הקריאה, אבל אני חושב שקיבלתי רושם כללי דיי מוצלח על עקרונות היסוד וצורת המחשבה שלו.

המסקנות בינתיים-

א: הוא פילוסוף מבריק, עם הבנה עמוקה ומסחררת של שיח מטא-פיזי ונקודות השבר שלו

ב: הוא חיי בסרט הזוי במיוחד שגורם לו לדמיין הנחות מטה-פיזיות בכל מקום. כלומר, הוא כותב מדהים על המטא-פיזיקה של מסמן ומסומן ועבר והווה אצל היידגר והוסרל וכאלה, אבל משומה בטוח לחלוטין שאם המטא-פיזיקה הזאת התפרקה המדע, ההיסטרויה, הבלשנות והספרות דורשים שינוי ראדיקאלי.

ג: לא ברור אם זו מגלומניה של הפילוסוף, שממה שהבנתי נוטה דיי לאפיין את המסורת של המטא-פיזיקאים\אקזיסטנציאליסטים שהוא משתייך אליה, או שהוא באמת חושב , למשל, לדבר על כוונה של מישהו, למשל, מחייב הנחה של חוויה א-מילולית טהורה וטרנסצנדנטית שהמילים מסמלות, אבל בלי קשר ל פילוסופיה, שממה שראיתי היא באמת מבריקה, זה באמת כמו שדייויד יום יציע לעשות תיקונים ראדיקליים במדע לאור הפרכת האינדוקציה.

ד: נראה לי שמי שקלע לנקודה בצורה מרהיבה זה דווקא ג'ון סרל, פילוסוף כל כך מעצבן שאני מתבאס בזה שהוא בצד שאני תומך בו בכל מיני נושאים מהותיים, שכאן הייתה לו הברקה-

Now in the twentieth century, mostly under the influence of Wittgenstein and Heidegger, we have come to believe that this general search for these sorts of foundations is misguided. There aren't in the way classical metaphysicians supposed any foundations for ethics or knowledge. For example, we can't in the traditional sense found language and knowledge on "sense data" because our sense data are already infused with our linguistic and social practices. Derrida correctly sees that there aren't any such foundations, but he then makes the mistake that marks him as a classical metaphysician. The real mistake of the classical metaphysicians was not the belief that there were metaphysical foundations, but rather the belief that somehow or other such foundations were necessary, the belief that unless there are foundations something is lost or threatened or undermined or put to question.

ה:אני לא יודע האם הפשלה היא אצל דרידה או אצל דה-סוסר. אבל בקריאה של דרידה, לפי דה סוסר פונמים (קולות דיבור) הן מסמנים של משהו חוץ לשוני. עכשיו, נאה לי שצריך להיות ברור לכל בר דעת שפונמים וגרפמים (כלומר, סימני כתב) הם לא מסמנים שרירותיים של אוביקטים או רגושת או משהו כזה, אלא שהם מסמנים שרירותיים של קונספטים לשוניים((שזה מושג בעיתי בפני עצמו , אני יודע, אבל כדי להבהיר מהו אפשר למשל לומר שהפונם "חתול" ול"קאט", ולמילה הכתובה "חתול" הם מסמנים של קונספטים לשוניים מאוד קרובים). כלומר, קונספטים לשוניים עומדים בכל מיני יחסים מורכבים עד כאב עם נתוני חושים, אוביקטים, חוויות לא לשוניות, קונספטים לשוניים אחרים, ועוד המון. זה נכון שקונספטים לשוניים יכולים לשמש כ"מסמנים" למשהו חוץ לשוני - במשפט כמו "תרים את החתול" כשיש חתול בחדר, "חתול" זה פונם שמאחוריו יש קונספט לשוני, אז הקונספט הלשוני ממש משמש רק כרפרנט לאוביקט.

ו: וזה בעצם מביא לבעיה הגדולה. דרידה הוא, כניראה, פילוסוף מהסוג שמחפש בעולם תמה. כלומר, שחייבת להיות איזו אסתטיקה ברורה מאחורי הדברים, או שיש מסמנים לשוניים ומאחוריהם משהו מוחלט, או שיש שרשרת אין סופית ומשחק נצחי בין המסמנים וכו'. זה ניכר גם בנושאים אחרים- או שיש אופיזציות בינאריות או שיש אנדיסיידביליטי וסתירה עצמית. כלומר, או שמשהו מוחלט, או שהוא תוהו בראשיתי, זה שמשהו מאורגן בצורה מורכבת וכמותית זה בכלל לא אופציה.

אבל זה בדיוק סוג השיח המטה-פיזי שהוא פעול במסגרתו, ובתוכו הוא באמת מבריק, אני חושב, למרות ההיכרות המוגבלת *מאוד* שלי עם השיח הזה.

ז: אבל מעבר לזה, כפילוסוף שכותב על מושג התודעה, השפה, הנוכחות-וההעדר הוא באמת דיי מרהיב, לא מדבר שטויות בכלל, מאוד מדויק ועמוק.
למעשה, הוא ממש קונה אותי כל עוד הוא נשאר באזור של תודעה, זמן, זהות עצמית וכל זה. אבל אני חושד שזה לקוח מהיידגר דיי ישירות. כשהוא מתחיל עם מסמנים ולוגוס זה כבר לא מרשים בעיני במיוחד גם ברמת הפילוסופיה הטהורה.
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    default userpic
    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 3 comments